געגועים לנאפולי - גלית זמיר
נאפולי, דרום איטליה, מאפיה ולכלוך, הר הגעש ווזוף ,פומפי, שירים נפוליטאניים, סנטה לוציה . בהיסטוריה נאפולי הייתה ממלכה ימית, מעצמות אירופה נאבקו לאורך השנים על השליטה בה, היא מככבת בספרות, רומנטיקה, יופי ופחד. " לראות את נאפולי ולמות" -- מה לא נאמר על נאפולי ?
פעם ראשונה חלפתי בנאפולי לפני כ30 שנים, באוטו עמוס ציוד קמפינג ,עם הילדים בבוקר מוקדם אחרי נסיעת לילה מטורפת בגשם שוטף מהעיר רומא. מאז נשאר לי זיכרון של עיר רדומה, מלוכלכת על סמטאותיה הצרים, כביסה תלויה מצד לצד, הרגשתי אותה אז כמו עיר שמתעוררת בעייפות ליום אפור. במשך השנים מאז עברתי בה כמה פעמים באזור הנמל אל המעבורת לסיציליה או ממנה . התגלתה לעיני עיר צפופה ורעשנית, ללא חוקים, אנדרלמוסיה . בני סיון אוהב אותה ,המליץ לנו עליה בחום .הסקרנות לגבי נאפולי הלכה ובשלה .לפני כשנתיים עשיתי מעשה – יחד עם בעלי קנינו כרטיסי הפלגה לסלרנו, הזמנו מלון במרכזה העתיק של נאפולי, בין השווקים לתחנת הרכבת , תכננו לבלות בה כ10 ימים. כול חברינו הרימו גבה " מה יש לעשות 10 ימים בנאפולי ?".
האזור שסביב הר הגעש ווזוף, ממורדותיו ומערבה עד הים מיושב בצפיפות הגדולה ביותר באיטליה בזכות פוריות הקרקע עשיר בטוף מההתפרצויות הוולקאניות , האזור טובל בירק עז, בעצי פרי וגידול ירקות, ונאפולי במרכזו. מצאנו עיר שוקקת חיים, גם היא פרוסה בצפיפות, מן המפרץ היפה של הים במערבה ומשתרעת גם על הגבעות שמסביב. מעליה מכל מקום רואים את הר הווזוף שמעלה עשן ומזכיר את קיומו המאיים. בילינו בה 10 ימים , שוטטנו שוב ושוב בשווקים הצבעוניים, טעמנו פה ושם, גילינו את מבני העבר המפואר שלה, פילסנו לנו דרך בין סמטאותיה הצרים בזהירות רבה לא להידרס עי האופנועים הרועשים שבקושי עוברים בין קירות הבתים משני הצדדים.
יש בנאפולי תנועה בלתי פוסקת, החוק השולט בה הוא "לא לשמור על שום חוק ". בימים הראשוניים היססנו לעבור את הרחובות הסואנים ועמדנו במבוכה רגעים ארוכים על המדרכות. למדנו שכאן עוברים בין המכוניות אין טעם לציית לרמזורים. בנאפולי יש לנהוג כמו הנפוליטאנים .
מן הגזוזטרא הקטנה בבית המלון השקפתי שעות על החיים הרוחשים למטה לאורך כול שעות היום והלילה, ערימות האשפה שאינן נגמרות והאנשים המחטטים בהן , אפריקאים, סינים וצוענים. ביניהם ממהרים לעבודתם המקומיים האלגנטיים, נשים יפות , מטופחות בעקבים גבוהים וגברים בחליפות מצוחצחות . בתוך הבלגן הזה ודוכני המהגרים האין סופיים, על כל צעד ושעל מתגלים המבנים המפוארים של העבר, כנסיות וארמונות , חלקם משופצים ובחלקם נשארו מוזנחים כפי שהזמן נגס בהם. ביניהם חנויות המותגים היוקרתיים והאסטטיקה האיטלקית הידועה, הכול מעורבב. הפתעות אורבות לך בכל פינה.
שכונות היוקרה של נאפולי נמצאות למעלה על הגבעות ומהן נשקף הנוף החלומי של המפרץ הכחול והאי קפרי. הגענו אליהן ברכבת התחתית שדומה לכרמלית שלנו בחיפה וגלשנו חזרה במדרגות בין הבתים והחצרות.
טיילנו רבות לאורך הטיילת סנטה לוציה ועד לחוף מרגלינה בצפון העיר. בימי שבת וראשון אלפי אנשים על זקניהם וטפם, משפחות שלמות וחבורות צעירים גודשים את הטיילת הזאת מלאת הפעילות לנשום את רוח הים הטובה . כאן גם המדרחוב , המסעדות ובתי המלון היוקרתיים, כאן גם המצודות הגדולות ששימשו להגנה מכיוון הים בימים עברו. הסתובבנו הרבה ברגל ובתחבורה הציבורית הצפופה, גילינו את הגן הבוטאני של העיר שמסתיר מעבר לחומה גבוהה עולם מופלא , עושר מינים, ניקיון וטיפוח כמו זו לא נאפולי. בילינו בו שעות רבות.
עלינו על הר הגעש וצפינו מגובהו על הנוף שמשתרע סביבו וסביב העיר מהים ועד הרי האפנינים . נסענו ברכבת הפרוורים הרקולנה העיר שנהרסה בהתפרצות הגדולה בה נהרסה גם פומפיי. גם האתר בהרקולנה נחפר ושוחזר כך שכמעט אפשר לחוות בה את האסון הנורא ההוא. נסענו לאורך המפרץ של סורנטו שנחשב ליפה באירופה , קנינו בשווקים, נהנינו מהפיצות הריחניות , הזולות ועשירות הטעם של נאפולי.
חיטטנו בדוכנים , התמוגגנו מהשפה הנפוליטאנית המתנגנת . נאפולי זו עיר שמפעילה את כול החושים , העין , האוזן והאף. בילינו בה קצת יותר מעשרה ימים דחוסים במראות וחוויות , נגמר הזמן שהקצבנו לעצמנו לפי התכנון המוקדם שלנו, עלינו לרכבת ונסענו ל פירנצה – איטליה אחרת לגמרי.
אני עזבתי את נאפולי עם דמעות של אהבה בעיניים והרגשה בלב שלא מציתי ועוד אחזור אליה.
.
גלית זמיר – ערד – 2013